→ כל הפרקים

שאל אביך · פרשת וירא · מבזק יום הבחירות

מתי נכתבה התורה?
העובדות מול התירוצים

שרגי שהם בשיחה עם הרב יהושע ענבל · פרק ראשון בסדרה

27 באוקטובר 2026 · 33 דקות · בזום, עם מצגת

לחיצה על זמן בעמוד מקפיצה את הסרטון לרגע הזה

על מה הפרק

מאזין כתב לשרגי שאלה שמציקה לרבים: יש תשובה לכל קושיה, "אבל אלו רק טלאים". כשמצטברות כל כך הרבה שאלות, נדמה שהן מצביעות לכיוון אחד. הרב ענבל לא מתכוון לענות עוד תשובה נקודתית. הוא פותח סדרה שבודקת שאלה אחת עד הסוף: מתי נכתבה התורה, ובאיזה צד נמצאות העובדות ובאיזה צד הסיפורים.

הפרק הראשון הוא הקדמה. הוא מנקה מהשולחן את הטענה שבימי משה "לא ידעו לכתוב", ובונה את הכלים לפרקים הבאים: ציר זמן ו"חלון זמן".

"ניתן להעלות תשובות נקודתיות וליישב יפה יפה כל קושי, אבל זה לא מיישב את המכלול. אלו טלאים מאוד יפים, אבל בסופו של דבר אלו רק טלאים." מתוך מכתב המאזין 1:56

מהלך הדברים

השיחה

הציטוטים לקוחים מתמלול אוטומטי של הפרק ונערכו קלות (תיקון שגיאות זיהוי וקיצור חזרות), בלי לשנות תוכן. לחיצה על זמן מקפיצה לרגע בסרטון.

0:09 הפתיחה: "רק טלאים"

שרגיאני רוצה לדבר איתך היום על שאלה שקיבלתי מחבר. אני חושב שהיא מציקה לא מעט אנשים שמקשיבים לנו ושומעים תשובה פה ותשובה שם. יש שאלה ואתה מצליח לענות, יש עוד שאלה ואתה מצליח לענות, אבל בסך הכול יש תחושה שיש יותר מדי שאלות.
שרגיפעם, כשהיינו בחיידר, אמרו לנו: מה זו אמונה? אתה אף פעם לא היית באוסטרליה, אבל אתה יודע שהיא קיימת. ככה הקדוש ברוך הוא, ככה התורה. אבל היום, אחרי שאתה שומע כל כך הרבה שאלות אם יש בכלל אוסטרליה, וכל כך הרבה ספרים שמסבירים למה אין אוסטרליה, לאט לאט, גם אם יש לך תשובות טובות, התחושה כבר מפוקפקת.

שרגי מקריא מתוך המכתב: "ניתן להעלות תשובות נקודתיות וליישב יפה כל קושי, אבל זה לא מיישב את המכלול. אלו טלאים מאוד יפים, אבל בסופו של דבר רק טלאים. השאלות הרבות מצביעות לכיוון ברור, והתשובות אינן אלא תרופה למכה נקודתית."

שרגיהרב יהושע, שמעת את הדברים החמורים האלה?
הרב ענבלשמעתי, ובשביל זה אנחנו כאן היום בזום. הכנתי מצגת שמתמקדת בשאלה אחת, והמטרה שלה היא להראות באיזה צד העובדות ובאיזה צד התירוצים. לא לענות עוד תשובה לעוד שאלה, כי כמו שאתה אומר, זה תמיד אפשרי, אלא לעבור אחת ולתמיד על העובדות. השאלה היא: מתי נכתבה התורה.
שרגיאתה חושב שתספיק לענות על זה על רגל אחת, בשלושים דקות?
הרב ענבללא. אבל בסדרה של עשרה מפגשים, אולי באופן כללי. צריך להתחיל, אז נתחיל היום. ולמרות הכותרת, אין כאן כל כך תירוצים. יש בעיקר עובדות שקשה לתרץ אותן.

3:48 אף פסוק לא תוארך

הרב ענבלאחרי 150 שנה של מחקר, ועוד מאות שנים של עיסוק בנושא, אין בכל הספרות המחקרית אפילו פסוק אחד בתורה שיש טיעון מחקרי מוסכם לתיארוך שלו. לא שמישהו אומר מתי נכתב, זה לא טיעון, אלא שמישהו מוכיח: זה נכתב בתקופה כזו. אין אפילו אחד. אפשר לשאול איזה סוכן AI בינתיים.
הרב ענבלספר הספרים, שכל כך נחקר, מתוארך בצורה סיפורית ולא מחקרית. יש כמה פסוקים מפורסמים, "סוד השנים עשר", יהושע בן נון. זה לא תיארוך, זו טענה שמשהו קצת מאוחר ממשה. מעבר לזה, ספר שלפי חלק נכתב בתקופה הפרסית, ואף אחד לא טרח להביא הוכחה. הוכחות לאיחור שאינן מעגליות: אם אתה מניח שסגנון כוהני קשור לתקופה כוהנית, זה מעגלי. משהו שקשור לעוגן במציאות, אין.

5:15 מי בכלל קובע? אבי פאוסט

הרב ענבל מקריא מתוך מאמר של הארכיאולוג אבי פאוסט.

"חוקרי המקרא הפכו בפועל לצופים מהצד במשחק הארכיאולוגי, ותרומתם לדיון הוגבלה. בהיעדר יכולת לשפוט באופן מקצועי את השיח הארכיאולוגי, העדיפו לאמץ עמדות שנראו להם נכונות, שסברו שהן משקפות את דעת הרוב, או שתאמו את השקפת עולמם."אבי פאוסט, כפי שהוקרא בפרק
הרב ענבלהתיארוך של המקרא הופקע מידי חוקרי המקרא. אני מבין: אם 150 שנות מחקר לא הביאו תוצאה, הארכיאולוגים אמרו "אתם לא יודעים, אז אנחנו נגיד". אבל מה ארכיאולוגיה יכולה להגיד? בארץ ישראל אין המון כתובות. במקרה הטוב הארכיאולוגים אומרים מה לא.
"חוקרי מקרא רבים מאמצים באופן כמעט אוטומטי גישה ארכיאולוגית מסוימת שאינה עולה בקנה אחד עם דעת הרוב בקרב הארכיאולוגים, ובוודאי אינה קונצנזוס, מכיוון שהיא תואמת את תפיסת עולמם."אבי פאוסט
הרב ענבלהטענה שלא חייבים לבנות על הסיפור המקראי מבחינה מקצועית נכונה. אבל הטענה שצריך לבנות על סיפור חלופי היא כבר ספקולציה, ואת הספקולציה הזאת מאמצים חוקרי המקרא.
שרגיאיפה לדוגמה התקבלה בקרב חוקרי המקרא גישה ארכיאולוגית לא קונצנזואלית?
הרב ענבלאעסוק בזה בדקות הקרובות. היה ניסיון להכחיש את ההיסטוריה המקראית, בעיקר של הכיבוש וגם של האבות. הוא לא כל כך הצליח, והארכיאולוגים נסוגו לעמדה חדשה. אני לא בא להתפלמס איתם. הם לא בית המשפט שמכריע שאלות היסטוריות. אני רק רוצה שאנשים יהיו מוכנים נפשית לקבל את העובדות, ולהראות את המנגנון שמאפשר להתעלם מהן.

9:05 "לא ידעו לכתוב": מוולהאוזן ועד היום

הרב ענבלהטיעון המרכזי בספרות הפופולרית בזמננו: היעדר אוריינות. לא נכנסים לשאלה מי כתב מה ומתי, מחליטים חד-משמעית שלא הייתה כתיבה בישראל לפני המאה העשירית, או אפילו לפני המאה השמינית. זה רעיון ישן. ולהאוזן, ב-1885: "הכתיבה הייתה נהוגה בתקופה מוקדמת, אך רק בתעודות רשמיות, בעיקר על אבן. לא היו ספרים בזמן מתן תורה."
שרגיזאת אומרת, לא כתבו על פפירוסים? זה מה שהוא אומר? אין דבר כזה כתיבה על קלף?
הרב ענבלמשהו כזה. בזמנו, 99 אחוז מהממצאים הארכיאולוגיים שמוכרים לנו היום עוד לא היו קיימים. ואחריו כותב משכיל בווילנה, בהתלהבות רבה: "מי פתי יאמין שבימי משה נכתב ספר גדול בכמות כמו חמישה חומשי תורה, בעת אשר ידוע לכל שכמעט לא ידעו מכתב הספר כלל." זה ב-1873.
שרגירגע, לא הבנתי. הספר הראשון שציטטת הוא מ-1885, והשני מ-1873?
הרב ענבלולהאוזן לא היה הראשון שאמר את זה. אמרו את זה בצורות שונות, והצורה הראשונה הייתה שבכלל לא היה כתב. ואז, ב-1897, כותב ג'יימס סמית שהממצאים החדשים מפריכים לחלוטין את הטענה שבזמן משה לא היה כתב. ויעקב שביט, ספר מודרני: "יש טוענים כי ולהאוזן התעלם מן הספרות העשירה שהתגלתה במסופוטמיה כעשרים שנה לפני כתיבת ספרו." הנרטיב הזה הלך ונמחק, ועכשיו הוא נולד מחדש כטענה שלא הייתה אוריינות בישראל.

11:54 המזרח הקדום כתב, והרבה

הרב ענבלהירוגליפים מתחילים באלף השלישי לפני הספירה: עשרות אלפי כתובות ופפירוסים במצרים ובכל המזרח התיכון. בניגוד לוולהאוזן, לא רק על אבן, ומדובר בכמויות. הספרייה באבלה, שהוא לא יכול היה להכיר, עם עשרים אלף פריטים מהאלף השלישי, עוד לפני אברהם אבינו. אוגרית, שגם אותה ולהאוזן לא ראה. הארכיון החיתי, אלפים רבים של מסמכים. מכתבי אל-עמארנה, לא הרבה, אבל נמצאו כאן בארץ: מכתבים מכנען למצרים. ספריית אשור, שלושים אלף פריטים.
הרב ענבלהיו לא רק מסמכים, היו ספרים: עלילות גלגמש, ספר עם התחלה, אמצע וסוף, שהיה נפוץ בהרבה עותקים. חוקי חמורבי, בלמעלה מחמישים עותקים, ספר חוקים שמישהו כתב והייתה לו תפוצה. חוקי אור-נמו. יש שבעה קובצי חוקים כתובים במזרח. ולכן הטענה שלא היה ספר חוקים גדול בזמן משה מופרכת. ופפירוס האריס, באורך 42 מטר, למי שטוען שלא היו טקסטים גדולים.

ואז 14:06 הציטוט מגונקל (1901): "המספרים הקדומים לא היו מסוגלים ליצור יצירות אומנות מקיפות... הסתפקו ביצירות קצרות ביותר, שאורכן לא עלה על רבע שעה. עם סיום הסיפור, יכולת הקליטה של המאזין מוצתה."

הרב ענבלהוא מתאר את כל ישראל הקדום כמו ילדים קטנים. רבע שעה הם יקלטו, יותר מזה לא. וזה נכתב אחרי שהתגלו פפירוסים עם טקסטים ענקיים שקריאתם אורכת שעות.

15:05 פינקלשטיין מול גרסיאל

הרב ענבללגבי הטענה החדשה של פינקלשטיין וחבריו, שאין מספיק ממצאי כתיבה עד המאה השמינית: קודם כול, "טענת היעדר" בארכיאולוגיה אינה תקפה בכלל. כדי שיישארו ממצאים צריך שכבות שריפה וחורבן, והארץ בין המאה העשירית לשמינית הייתה חיה וקיימת.
"צריך להביא בחשבון שבארץ כנען וישראל כתבו על גבי חומרים מתכלים, כגון פפירוסים, עורות בעלי חיים, לוחות עץ צבועים, קירות מטויחים ואבנים שסדו אותן בסיד. כל אלה אינם נשמרים לתקופה ארוכה. ומצד שני, צריך להסתכל גם על חצי הכוס המלאה: בכל זאת התגלו חרסים ובהם מילים או כמה אותיות באתרים רבים, ואפילו ביישובים קטנים."משה גרסיאל, במאמרו על ספר שמואל, כפי שהוקרא בפרק
הרב ענבל"ושדת אותם בשיד" כתוב בתורה, וגם כתובת בלעם מדיר עלא כתובה על סיד. וגרסיאל מוסיף: במסופוטמיה ובמצרים מתפתחת הכתיבה כבר בסוף האלף הרביעי, באלף השני כבר יש באזור כתב אלפביתי פשוט ויעיל. רק בארץ מעבר השיירות, כנען וישראל, לא היה? הוא דוחה את זה מכול וכול.

16:29 הקליפ: דוד שפירא פונה לפינקלשטיין

מוצג קליפ מתוכנית אחרת: דוד שפירא מדבר מול מנחה שאירח את פינקלשטיין. באמצע הקליפ הסאונד חלש, ושרגי ורב ענבל מוודאים שהוא נשמע.

דוד שפיראאחד הדברים שצורמים באוזניי כשאני מקשיב לכמה פרופסורים, בעיקר בתחום הארכיאולוגיה, הוא סגנון הדיבור, כאילו יש להם מונופול על האמת. הייתי מצפה לשמוע יותר "אולי", "ייתכן". בין הפרופסורים שאתה מרבה לארח, ואני מודה שאני מאוד נהנה להקשיב לו, פרופסור ישראל פינקלשטיין. אם מותר לצטט מהשיחה האחרונה שלכם: "יודעים במחקר הכתובות שלא הייתה אפשרות לחבר סיפורים במאה העשירית לפני הספירה." וואו. זו אמירה קשה מאוד.
דוד שפיראואני מבקש לשאול: אולי אתה טועה? אולי הייתה אוריינות במאה העשירית? כי אם אתה טועה, כמעט כל מה שלימדת אותנו על המאה העשירית, וכל נושא העימות בין המקרא לארכיאולוגיה, הולך ומתפורר.
דוד שפיראהטיעון הראשון שלי אולי איננו מדעי, אבל פשוט לא סביר שביהודה במאה העשירית לא היו סופרים. במצרים ובמזרח הקדום כותבים מסוף האלף הרביעי. כתבי הפירמידות, כתבי הארונות, סטלות, כתובות מקדשים, סיפורים וחוקים במסופוטמיה. עשרות אלפי מסמכים מאמרנה, מאוגרית, מכל המרחב שסביב כנען, וביהודה במאה העשירית לא?
דוד שפיראאחרי שהמינימליסטים שוכנעו, כשאברהם בירן מצא את כתובת "בית דוד" בתל דן, שדוד הוא דמות היסטורית, הם מסבירים לנו שממלכת יהודה במאה העשירית שלטה על שטח קטן בסביבות ירושלים. אבל גם ירושלים של המאה ה-14 לפני הספירה הייתה עיר-מדינה קטנה, ושם ישב שליט קטן בשם עבדי-חבה, 350–400 שנה לפני דוד ושלמה, וניהל חליפת מכתבים עם פרעה. שבעה מכתבים כאלה נמצאו בארכיון באמרנה. וגם ממושל שכם, ממושל גזר, ועוד. לכל מושל קטן כזה היה סופר, ולא סתם סופר: כזה שמכיר את שפת הדיפלומטיה, אכדית. האם זה נשמע הגיוני שלדוד ושלמה, קטנים ככל שיהיו, לא היה סופר שיכול לכתוב?
שרגיתקשיב, מעניין. אולי רק תחזור בשתי מילים, למי שלא שמע טוב את הקול שלו.
הרב ענבלמה שאני בא להראות זה התייחסות של אנשי מדע להנחה של פינקלשטיין. עליה בונים את הטענה הכללית לאיחור המקרא, שלא יכול להיות שכתבו, וחוקרי המקרא מקבלים את זה כמושבע ועומד, למרות שזו דעת מיעוט לא מבוססת, כמו שאומר אבי פאוסט.

22:58 אהרון דמסקי

הרב ענבלאהרון דמסקי כתב ספר על ידיעת ספר בישראל בעת העתיקה, והוא עובר על שני האדריכלים של שיטת היעדר האוריינות. הראשון, ג'יימסון-דרייק, "אינו מחשיב במיוחד את העדויות העולות מהמקרא, מהממצא האפיגרפי ומהחומר ההשוואתי". הוא ניסה לתאר את המצב לפי מודלים. בארכיאולוגיה זה מאוד הולך היום: לתאר היסטוריה לפי מודלים שבונים מתיאוריות על שבטים אחרים.
"התבססותו על ממצא ארכיאולוגי היא סלקטיבית ובלתי מעודכנת... ויחסו המבטל כלפי החומר ההשוואתי ממצרים ומסופוטמיה, כאילו אין הוא רלוונטי לממלכה הקטנה, מגבילים את ערך מחקרו."אהרון דמסקי על ג'יימסון-דרייק
שרגיתוכל בשתי מילים: מי זה אהרון דמסקי, ומי זה ג'יימסון-דרייק?
הרב ענבלדמסקי הוא חוקר ישראלי שזה המקצוע שלו: ידיעת ספר בעת העתיקה, חלק מחקר התעודות העתיקות וההיסטוריה המקראית. ג'יימסון-דרייק הוא מינימליסט שעבד עם מודלים חברתיים, שמראים כביכול שלא הייתה אוריינות. והשני שדמסקי מבקר הוא נדב נאמן, ידידנו, שותף של פינקלשטיין בהרבה דברים. "נקודת המוצא של נאמן, כמו אצל דרייק, היא ההנחה המתודית שרק הממצא הארכיאולוגי יכול לשמש בסיס מהימן."
הרב ענבלאבל אני רק רוצה להסיר את זה מהשולחן. זו לא טענה לתיארוך המקרא, וזה לא מסביר מדוע אף פסוק בתורה לא קיבל טיעון מחקרי לתיארוך.

26:09 ספרות אחרת כן מתוארכת, והבדיחה

הרב ענבליש הרבה סוגים של ספרות עתיקה, וכולם מתוארכים ומיוחסים למחבריהם. אף אחד לא יחשוב שאפלטון נכתב במאה ה-14, וגם לא במאה הראשונה לספירה. יש דרכים לתארך טקסט. התיארוך המקראי ממשיך את הנרטיב של המאה ה-19, לספר סיפורים סביב המדורה: כוהנים בבית השני שחיו בעושר. זה הבסיס של תיארוך הטקסט הכוהני.
הרב ענבליש סיפור על אדם שפגש סטודנט לכימיה: "עבודה קשה, צריך לקנות חומרים, אחד מעשרה ניסויים מצליח, את השאר אני זורק לפח". אחרי כמה חודשים הוא רגוע יותר: "עברתי למתמטיקה. צריך רק מחברת, ומה שמסתבך שם בסל הניירות." שנה אחרי הוא מאושר: "עברתי למחקר מקרא, אני לא צריך אפילו סל." למה? כי אי אפשר להפריך את הסיפורים האלה. הטקסט כחומר ביד היוצר.

28:00 הר של פרטים

הרב ענבלאז אני שם את הסיפורים בצד ופונה לעובדות. בתורה יש שמות של מאות ערים, אלפי שמות פרטיים, גנאלוגיות של מאות משפחות, עשרות תיאורים גאוגרפיים, חי וצומח, בנייה, שיטות לחימה, עמים ומקומותיהם, כלים, מידות ומשקלות, שירים, מילים, חוקים ומנהגים, דילמות דתיות. כל אלה חייבים להתאים לתקופה מסוימת. ספר מאוחר יכול לכתוב תיאור אמיתי אחד או שניים, אבל לא מאות. הוא חייב להיכשל איפשהו, להביא "אקדח מעשן". ואני טוען שמכל הנתונים האלה אפשר לבנות תיארוך מחקרי ברור.

29:11 קונספציה

הרב ענבלראיתי אתמול כותרת: "ערב 7 באוקטובר המידע היה קיים, אבל לא פורש נכון". האימונים על הגדר: "רק כדי לעודד". המנהרות: "תעסוקה". הטילים: "הרתעה". הכסף הקטארי: "פרנסה". לכל עובדה גלויה הייתה פרשנות. והגופים, שב"כ, מודיעין וממשלה, מזינים זה את זה. כל אחד מסתכל על האחרים ואומר שהכול בסדר. כמו חוקרי מקרא וארכיאולוגים. התוצאה: כל העובדות סודרו בצורה הלא נכונה.

30:55 ציר זמן ו"חלון זמן"

הרב ענבלאנחנו בונים ציר זמן מימי מתן תורה ואילך, ועוברים על המצב המדיני, על תנאי החיים, על השפה ועל המצב הדתי, שהשתנה בכל תקופה. נמפה מה משתקף בתורה, ונראה חד-משמעית באיזו תקופה נכתבה.
שרגינשמע מדהים.
הרב ענבלנקודה אחרונה: מה זה "חלון זמן"? לא כל נתון מלמד. מי שמדבר על ירושלים, קשה לדעת מתי דיבר: היא קיימת לפחות מ-1900 לפני הספירה ועד היום. אבל מי שמדבר על המושבה הר טוב, שהוקמה ב-1883 ונחרבה ב-1948, לא יכול לדבר לפניה. אחרי זה הוא יכול לדבר עליה רק כידיעה היסטורית: אף אחד לא יעשה היום תעמולה על התקציב של מועצת הר טוב. בפעם הבאה נעבור על הפריטים בתורה ונלמד לתארך אותם.
שרגינהדר. תודה רבה, ובפעם הבאה, כשיהיה יותר זמן, נשאל ונתקוף. ואל תשכח לבחור!

המחלוקת: טענה מול תשובה

הפרק עצמו הוא שיחה ידידותית, ושרגי בעיקר שואל ומבהיר. הוויכוח הוא בין הרב ענבל, והחוקרים שהוא מביא, לבין גישה במחקר. כך הוא מציג אותה:

הטענההתשובה בפרק
ולהאוזן, 1885בזמן מתן תורה כתבו רק תעודות רשמיות על אבן; לא היו ספרים.הרב ענבל, שביט, סמית99% מהממצא עוד לא היה ידוע; ארכיוני אבלה, אוגרית ועמארנה, חמורבי וגלגמש מראים ספרים, חוקים ותפוצה.
גונקל, 1901המספרים הקדומים יצרו רק סיפורים קצרים, לקהל שקשב לרבע שעה.הרב ענבלפפירוסים באורך עשרות מטרים, שקריאתם אורכת שעות, כבר היו ידועים.
פינקלשטייןאין מספיק ממצאי כתיבה ביהודה לפני המאה ה-8; במאה ה-10 לא היה אפשר לחבר סיפורים.גרסיאלטענת היעדר חלשה: כתבו על חומרים מתכלים, ובכל זאת נמצאו חרסים כתובים גם ביישובים קטנים.
המינימליסטיםממלכת דוד הייתה ישות קטנה סביב ירושלים.דוד שפיראגם ירושלים של עבדי-חבה הייתה קטנה, ובכל זאת היה לה סופר שכתב לפרעה באכדית.
ג'יימסון-דרייק, נאמןבית ספר לסופרים קם רק בחברה ממלכתית עירונית; רק ממצא ארכיאולוגי הוא בסיס מהימן.דמסקיבסיס סלקטיבי ולא מעודכן; מתעלם מהחומר ההשוואתי ומהתוכן של הכתובות.
"המחקר"התורה מאוחרת, מהתקופה הפרסית או קרוב לה.הרב ענבלאף פסוק לא תוארך בטיעון לא-מעגלי; הטענה נשענת על נרטיב. ההוכחה מהפרטים תבוא בפרקים הבאים.

הערה: בפרק מוצג צד אחד של המחלוקת, מפי מי שחולק על הגישה הביקורתית. בפינת ה-AI למטה יש בדיקה של הטענות, ומה הצד השני היה עונה.

שמות שהוזכרו

אבי פאוסטארכיאולוג, אוניברסיטת בר-אילן
יוליוס ולהאוזןאבי "השערת התעודות", המאה ה-19
הרמן גונקלחוקר מקרא גרמני, "אגדות בראשית" (1901)
ישראל פינקלשטייןארכיאולוג, אוניברסיטת תל אביב
משה גרסיאלחוקר מקרא, בר-אילן, ספר שמואל
אהרון דמסקי"ידיעת ספר בישראל בעת העתיקה"
דייוויד ג'יימסון-דרייק"Scribes and Schools in Monarchic Judah" (1991)
נדב נאמןהיסטוריון, אוניברסיטת תל אביב

🤖 פינת ה-AI

בדיקת עובדות והערות שכתב Claude (AI) על בסיס תמלול הפרק. המטרה היא לעזור, לא לפסוק: איפה הטענה מבוססת, איפה יש טעות קטנה שכדאי לתקן, ואיפה כדאי לחזק. ⚠️ גם AI טועה; כדאי לבדוק כל דבר מול המקור לפני שמצטטים.

בדיקת עובדות

"אף פסוק בתורה אין לו טיעון מחקרי מוסכם לתיארוך"נכון בחלקו

נכון שאין קונצנזוס על תאריך של פסוק בתורה. אבל "אין טיעונים שקשורים לעובדות" זה מוגזם. דוגמה בולטת: קמעות כתף הינום שנמצאו בירושלים (סוף המאה ה-7 / תחילת ה-6 לפנה"ס) נושאים נוסח של ברכת כוהנים (במדבר ו, כד–כו). זה עוגן ארכיאולוגי מוסכם לכך שהנוסח הזה כבר היה קיים אז. מעניין שהעוגן הזה דווקא תומך בקדמות. יש גם טיעונים לשוניים (אבי הורביץ הראה שהעברית של המקור הכוהני קדומה מעברית ימי הבית השני). שווה להזכיר אותם: הם מחזקים את הצד של ענבל.

הארכיון של אבלה התגלה "בשנות ה-80"לא מדויק

הארכיון התגלה ב-1974–1976 (משלחת פאולו מתייה). המספר "כ-20 אלף פריטים" ותיארוכם לאלף השלישי לפנה"ס נכונים.

ספריית אוגרית מהמאה ה-15 לפנה"סכמעט

רוב התעודות מאוגרית הן מהמאות ה-14 עד ה-12 לפנה"ס, עד חורבן העיר (כ-1185). הטיעון עצמו (כתיבה ענפה באזור לפני ימי דוד) עומד.

מכתבי אל-עמארנה ועבדי-חבה מירושליםנכון

שישה–שבעה מכתבים של עבדי-חבה (EA 285–290, ולפי חלק גם 291) בתוך ארכיון של כ-380 לוחות מהמאה ה-14 לפנה"ס, באכדית. גם מלכי-אל מגזר ולבאיו משכם מופיעים שם. זו אחת הנקודות החזקות בפרק.

חוקי חמורבי נכתבו "לפני אברהם אבינו"תלוי בכרונולוגיה

חמורבי מלך בערך ב-1792–1750 לפנה"ס. לפי הכרונולוגיה המסורתית אברהם נולד ב-1812 לפנה"ס (ב'תתקמ"ח), כלומר הם בני אותו דור בערך, ולא "לפני". על חוקי אור-נמו (כ-2100 לפנה"ס) זה נכון.

פפירוס האריס באורך 42 מטרנכון

פפירוס האריס הראשון (כ-1150 לפנה"ס) ארוך כ-41–42 מטר, מהארוכים שידועים ממצרים.

"הוודות ההודיות נכתבו במאה ה-14 לפנה"ס"לא מדויק, ושווה לשים לב

הוודות חוברו כנראה בסביבות 1500–1200 לפנה"ס, אבל עברו בעל פה וכמעט אלף שנה לא נכתבו. ועוד: התיארוך שלהן נשען בעיקר על בלשנות ועל השערות, עם טווחים רחבים. כלומר זו לא הדוגמה הטובה ל"טקסט שיודעים בדיוק מתי נכתב". אפלטון דוגמה טובה בהרבה.

כתובת תל דן נמצאה ב-1992כמעט

השבר הראשון נמצא ב-1993 ושניים נוספים ב-1994, במשלחת של אברהם בירן. "המינימליסטים שוכנעו" זו הכללה: חלקם פקפקו עוד שנים בקריאה "בית דוד".

ג'יימסון-דרייק, "מינימליסט אירופאי"פרט קטן

דייוויד ג'יימסון-דרייק הוא חוקר אמריקאי (אוניברסיטת דיוק). ספרו מ-1991 אכן מבוסס על מודלים חברתיים-ארכיאולוגיים, כפי שדמסקי מבקר.

ולהאוזן, 1885לבדוק מקור

1885 היא שנת התרגום האנגלי של ה-"Prolegomena". המקור הגרמני יצא ב-1878 (במהדורה ראשונה, בשם אחר). לא מצאתי במהירות את הציטוט על "כתיבה על אבן בלבד"; כדאי לשים במצגת הפניה לעמוד.

"ושדת אותם בשיד" וכתובת בלעם על טיחנכון

דברים כז, ב–ג. כתובת דיר עלא (כ-800 לפנה"ס) נכתבה בדיו על קיר מטויח, דוגמה מצוינת לחומר כתיבה שכמעט אינו שורד.

הערות ותובנות

הראיה הכי חזקה שלא הוזכרה: האוסטרקון מחרבת קייאפה (כ-1000 לפנה"ס, יוסף גרפינקל, 2008) ואבגדיית תל זית (המאה ה-10) הם ממצאי כתיבה מיהודה של ימי דוד עצמם. זה בדיוק מה שהפרק טוען בהיגיון ("אין סיכוי שלא היו סופרים"), אבל עם ממצא ביד. שווה גם לדייק את המחלוקת: אוסטרקאות ערד (מחקר מ-2016 שפינקלשטיין ונאמן עצמם שותפים בו) מראות אוריינות רחבה בצבא יהודה בסביבות 600 לפנה"ס. כלומר גם "הצד השני" מסכים שבסוף ימי הבית הראשון כתבו הרבה. הוויכוח האמיתי הוא על המאה ה-10, ושם קייאפה ותל זית הם הקלפים החזקים.
מה הצד השני היה עונה (כדי שהפרקים הבאים יעמדו מול הגרסה החזקה שלו):
• על האוריינות: פינקלשטיין ונאמן לא טוענים שלא היה מי שכותב. הסופרים של עמארנה כתבו באכדית, בשפה ובכתב זרים, מכתבים קצרים לשליט. הטענה שלהם היא שאין ראיה לחיבור ספרות ארוכה בעברית לפני המאה ה-8. חרס קייאפה ואבגדיית תל זית קצרים ושנויים במחלוקת לגבי שפתם. כלומר, אמרנה מוכיחה שהיה אפשר לכתוב, אבל לא שנכתבה ספרות.
• על התיארוך: התיארוך המאוחר לא נשען רק על האוריינות. העוגן הקלאסי (דה-ווטה, 1805) הוא הזיהוי של ספר דברים עם "ספר התורה" שנמצא בימי יאשיהו (מלכים ב כב). אליו מצטרפות שכבות טקסט שונות בסגנון ובשמות האל, כפילויות וסתירות בתוך התורה, ופסוקים כמו "לפני מלך מלך לבני ישראל" (בראשית לו, לא). אלה טיעונים פנימיים ולא ארכיאולוגיים, וחלקם אינם מעגליים במובן שהפרק מתאר.
• על "אין פסוק מוסכם": חוקר ביקורתי יאמר שאין הסכמה גם על תאריך של שירי הומרוס או של חלקים בוודות, וזה לא הופך אותם לקדומים. היעדר קונצנזוס הוא נקודה טובה נגד ביטחון יתר, אבל לא ראיה לקדמות.
אם הסדרה תתמודד בגלוי עם שלושת אלה, היא תהיה חזקה בהרבה.
הכוח של "חלון זמן" עובד לשני הכיוונים. השיטה מצוינת, וכדאי להראות שהיא הוגנת: בפרקים הבאים כדאי לעמוד גם מול הדוגמאות שהצד השני מביא (גמלים מבויתים בספר בראשית, פלשתים בימי האבות, "אור כשדים", "לפני מלך מלך לבני ישראל"). ההבחנה החשובה: פרט מאוחר מראה רק שהנוסח שלפנינו לא קדם לזמן מסוים, ולא בהכרח מתי נכתב הגוף. ופרט קדום יכול להיות זיכרון שנשמר. מי שיציג את שני הצדדים ייתפס כאמין יותר גם בעיני מי שלא מסכים.
מה הפרק עשה טוב: ההפרדה בין "האם היה אפשר לכתוב" לבין "מתי נכתב" (26:02) היא יושר אינטלקטואלי חשוב, וגם דוגמת הר טוב ברורה מאוד לקהל רחב. גם ההשוואה לקונספציה של 7 באוקטובר מחזקת, אבל היא עלולה להירשם כטיעון רגשי. כדאי ללוות אותה בדוגמה מחקרית של "קונספציה" שהתהפכה, למשל ההפיכה סביב כתובת תל דן.
טון: כינויים כמו "המשכילון הטיפשון" או "נאמן ממציא מדעתו" עלולים להרחיק דווקא את הצופה הספקן, שאליו מכוון הפרק (המאזין ששאל). הטיעון חזק מספיק כדי לעמוד בלי זה. כדאי להציג את הצד השני בגרסה החזקה שלו ואז לענות עליה.
הפקה: הקול בקליפ של דוד שפירא (16:29–22:00) חלש; שרגי עצמו אמר שינסו לתקן בעריכה. מומלץ גם כתוביות: יש לי תמלול מלא של הפרק, ואפשר להפוך אותו לקובץ כתוביות ליוטיוב. והתיאור ביוטיוב מבטיח "מסמך שמסכם את כל המחקר", כדאי לקשר אליו כשיהיה.